פרטנר תקשורת בע"מ נ' חב' און אייר בע"מ

פסק דין

התובעת, פרטנר תקשרות בע"מ, (להלן – התובעת) היא חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי רדיו-טלפון נייד. הנתבעת, חברת און אייר בע"מ, היא חברה אשר עיסוקה בתחום התקשורת, לרבות החכרת מכשירי טלפון ניידים, בניית מערכות טלפוניה ומתן שירותים לגופים שונים.

בשנת 1999 ומאז, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכמים לפיהם תספק התובעת לנתבעת שרותים בתחום הסלולארי. על פי האמור בכתב התביעה, החל מחודש ינואר 2008, חדלה הנתבעת לשלם את התשלומים החודשיים השוטפים עבור השירותים אותם קיבלה מהתובעת. כמה חודשים לאחר מכן, הופסק מתן השירותים על ידי התובעת.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 608,620 ₪ עבור החיובים שלא שולמו על ידי הנתבעת. הנתבעת מצידה הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בגין הנזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל התנהלות התובעת והפסקת מתן השירותים. אלו הן התביעות שבפני.

טענות התובעת

התובעת והנתבעת התקשרו ביניהן בהסכם למתן שירותים. התובעת חייבה את הנתבעת בגין הציוד והשירותים שסופקו לנתבעת לפי תנאי תשלום של שוטף + 45. חשבונית חודש נובמבר 2007 שהונפקה לנתבעת ביום 1.12.2007 בגין ציוד ושירותים שנצרכו על ידי הנתבעת החל מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.11.2007, על סך של 87,138.53 ₪, הועברה על ידי התובעת לגביה באמצעות חברת האשראי של הנתבעת, ביום 22.1.2008, אך לא כובדה על ידי חברת האשראי. כמו כן מציינת התובעת, כי חשבון בגין החיוב האמור הונפק לנתבעת כבר ביום 1.12.2007, כך שהנתבעת הייתה יכולה להיערך לחיוב האמור מבעוד מועד. גם חודש לאחר מכן, כאשר נשלח החיוב שצריך היה להיות מכובד ביום 20.2.2008, לא דאגה הנתבעת לדאוג לפירעון החשבונית.

לאחר שהתברר לתובעת, כי החוב בגין חשבונית נובמבר 2007 לא כובד על ידי הנתבעת, פנתה התובעת לנתבעת הן בכתב והן בעל פה בדרישה לתשלום החוב.

התובעת הפגינה סבלנות ואורך רוח רב במשך חודשים ארוכים על אף התחמקותה של הנתבעת מתשלום והמשיכה לספק לה שירות וסחורה אשר גם תמורתם לא שולמה. התובעת פנתה לנתבעת פעם אחר פעם בטלפונים, בדוא"ל ובעל-פה, בדרישה להסדיר את החובות. רק ביום 8.9.2008, כחצי שנה לאחר שהודיעה התובעת לנתבעת שהפרה את ההסכם ולאחר שחובה של הנתבעת לתובעת הגיע לסך של למעלה מ-600,000 ₪ חסמה התובעת את מכשירי הנתבעת לשיחות יוצאות.

התובעת הציעה לנתבעת לפרוס את חובותיה למספר תשלומים ולהסדירם במגוון אפשרויות, אך נתקלה בשלל תירוצים והתחמקויות מצד הנתבעת.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, כֶשל במערכת הגבייה של התובעת הוא שהוביל למצב בו לא נגבתה החשבונית של חודש נובמבר 2007. הודעה על הכשל נמסרה לנתבעת באיחור של חודשיים, בשלהי חודש מרץ 2008. בשל כֶשל נוסף במערכת של התובעת, לא גבתה התובעת את התשלומים השוטפים, למרות בקשותיה של הנתבעת, כי תעשה כן. בשל כך גדל החוב לסכומים שלא ניתן לפרוע אותם בשוטף. בנוסף, התובעת סרבה לשתף פעולה עם הנתבעת ולהביא לסגירת החוב.

מחדליה ומעשיה האמורים של התובעת, הם שהביאו למצב בו נותקו מאות מלקוחות הנתבעת מהשרות אותו מספקת להם הנתבעת ולנתבעת נגרמו נזקים, אותם העמידה הנתבעת, בתביעה שכנגד, בסך של 500,000 ₪ לצרכי אגרה.

דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני, שדין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

התובעת השכילה להוכיח, שהנתבעת נותרה חייבת, נכון ליום 1.10.08, סך של 591,526.63 ₪ (חשבונית אחרונה בנספח ד' לתצהירו של מר דרור עטר). הצהיר על כך מר דרור עטר, מנהל מחלקת גבייה בתובעת. לתצהירו של מר עטר צורף, בין היתר, כרטיס הלקוח של הנתבעת בתובעת, על פיו עמד חובה של הנתבעת בחודש אפריל 2009, על סך של 591,527 ₪. כמו כן, צורפו החלקים הרלוונטיים של החשבוניות אותן הפיקה התובעת. מר עטר לא נחקר בחקירתו הנגדית, על האמור בתצהירו לעניין סכום החוב.

בנוסף יש לציין, כי העד היחיד מטעם הנתבעת, מר יריב קהתי, אישר, כי נכון לחודש אפריל 2008 הצטברו 5 חשבוניות שלא שולמו על סך של למעלה מ- 400,000 ₪ (עמ' 20 לפרוטוקול).

בסעיפים 42-38 לסיכומיה, מעלה הנתבעת שורה של טענות ביחס למסמכים אשר צורפו על מנת להוכיח את גובה החוב. לטענתה, כל שהציגה התובעת הוא מסמכים חלקיים בנוגע לחשבונות שנשלחו לתובעת. לטענתה, לגבי חשבונות אלו ישנה טענות בדבר אי-דיוקים, אשר לא נענו על ידי התובעת. בנסיבות אלו לטענתה, לא ניתן להסתמך על נכונות הכתוב במסמכים שהגישה התובעת ומכאן שנשמט הבסיס העובדתי לגובה החוב הנטען.

בסעיף 39 לסיכומיה, מעלה הנתבעת טענות כלליות ביחס ל"נספחים השונים", תוך מתן דוגמאות בודדות ולא ברורות.

עם כל הכבוד, אין בטענות כלליות אלו כדי לפגוע באמינות הרישומים מטעם התובעת.

מלבד טענתה בדבר אי-דיוקים בחשבוניות, התובעת אינה מכחישה, כי לא שילמה עבור השירותים אותם קיבלה בחודשים הרלוונטיים. בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת לא הראתה ולו דוגמא אחת, לפניה מצידה לתובעת בה היא מעלה, בזמן אמת, טענות בדבר אי-דיוקים בחשבונות.